שמחה רבה? פסח בא!

בזמן הזה כשהלחץ מאיים להטביע אותנו פנינו לגברת א. דוויק מנחת הורים ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית [C.B.T] כדי שתעניק לנו מארגז הכלים המובחר שלה טיפים מעשיים לעבור את ימי ערב הפסח מתוך שמחה ורוגע.

פורים מאחורינו. אנחנו שואפים בנשימות אחרונות ועמוקות את הווי יום הפורים ומול עינינו רץ סרט של תמונות ותרחישים: תחפושות, ריקודים, שירים, יינות, סלסילות וצלופנים, בכל התמונות האנשים מחייכים והאושר והשמחה ניבטים מפניהם. אנחנו נפרדים בכאב מכל האווירה הפורימית וצועדים קדימה יחד עם מעגל השנה לעבר חג הפסח. פסח. אוטוסטרדה של: קניות, בשולים, ניקיונות, ילדים, עוברת מול עינינו במהירות מטורפת, מרתון ההכנות האין סופי מתחיל להתיש והשעון לא מפסיק להילחם נגדנו.

אז גם אם אתן במרומי הסולם או בין ערמות סמרטוטים רטובים ויבשים, אתן מוכרחות לעצור ולקרוא כי המשך העבודה יהיה שונה, קל ויעיל יותר, זה בדוק.

לחץ, זה שם המשחק בערב פסח. כיצד ניתן להחליף אותו ולמה אפשר להמירו?

לחץ הוא הרגשה הגיונית לתקופה עמוסה כל כך. מבקשת גב' דוויק להרגיע אותנו, בראשית דבריה. ולפני שנפנה לכללים המעשיים חשוב שנבין וניתן דגש לרגשות שלנו וממילא לרגשות ילדינו. במציאות החיים אנו מונעים ע"פ הרגש והמחשבה. הרגש הוא התבנית על פיה נבנות ההתנהגויות שלנו והוא גם גורם מקדם ומעורר מוטיבציה. העיקרון הבסיסי בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ובענייננו בוודאי, הוא הרעיון של רגש-מחשבה-מעשה, זהו משולש שבו כל אחד מהחלקים יכול להניע את השני וכל אחד מהם יכול להיות המניע הראשון. לדוגמא בפורים הרגש ששולט הוא השמחה, השמחה גורמת לנו לרצות להעניק, לחשוב טוב על השני, וממילא מגיעה עשייה מבורכת מלאה בשמחת חיים. ולגבי פסח-כפי שאמרת, ערב פסח הוא זמן של לחץ אבל לא רק, הוא גם זמן של התחדשות, של ניקיון חיצוני ופנימי, של פריחה וביכולתנו להפוך אותו לזמן של רוגע ושלווה. הרעיון שצריך להנחות אותנו הוא שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יחוו את ערב פסח כחוויה ולא כסיוט מתמשך. כאשר אמירה זו מול עינינו קל לנו יותר לעשות מעשים שיובילו אותנו למטרה.

ועכשיו למעשה. איך גורמים לנו ולילדים לחוות את ערב פסח כחוויה?

גב' דוויק מעניקה לנו חמישה כללים "מרגישים"- מעשיים, ששווים זהב.

כמו שאמרנו, המשוואה שלנו היא פסח=חוויה. איך מגיעים לזה? כשאנחנו זורקות צלופנים ומעלות סלסילות ושאר אביזרים, יש משהו אחד שניקח אתנו הלאה מחג הפורים-השמחה. פשוט מחליטים להשאיר ולהכניס את רגש השמחה גם בערב פסח. ומה עושים למעשה כדי שנרגיש שמחות ומשוחררות? כאן מגיע מקומם של הכללים שמטרתם שימת דגש על רגשות במטרה לגיוס כוחות ושיתוף פעולה.

• שימוש ברגשות לטובת פעולת חשיבה ופתרון בעיות: כאשר אנו מזהים את הרגש המדויק נוכל לפעול כדי לשנות אותו. אני לחוצה!!! כעת בפני שתי אפשרויות, או לכעוס על עצמי שאני לחוצה, או לקבל את המצב, לנרמל את הלחץ ואז אוכל לחשוב מה יעזור לי להפחית את הלחץ, אולי לכתוב את שלל המשימות, להכין טבלה מאורגנת, להאציל סמכויות...
• תפיסת רגשות: אנו יכולים לזהות ולפענח רגשות שלנו ושל אחרים ע"י הבעת פנים, טון דיבור, תנועות ידיים וכל מה שבין המילים. יוסי אומר לי בפנים חמוצות ובטון עצבני, אני לא עייף, אני יכול לסיים לנקות את כל הספרייה. מבין דבריו אני מבינה שקשה לו ואומר לו: אני מבינה שהתעייפת, זה בסדר שקשה לנו לפעמים...
• רגש מכווץ ורגש משחרר: בזמן שאנו מעוניינות להשיג, לבקש, ליצור משהו כדאי שנבחר לומר אותו בטון ובנימת רגש משחררת. במקום לומר: טרחתי להכין לכם ארוחה מבושלת בערב פסח ואף אחד לא מעונין לאכול. נאמר: הכנתי לכם ארוחה טעימה כי ידעתי שאחרי העבודות עייפים ורעבים. מה דעתכם? משפט כזה ימשוך את כולם לשולחן באווירה משוחררת.
• הרגש משתנה כתוצאה מדיבור: המקום שלנו כאן, כאימהות הוא להקשיב. לא התכוונתי לשבת במרפסת ולהקשיב לחוויות הילדות, אבל כן להקשיב ולשים לב להתנהגויות, לדיבורים. לדוגמא את רואה את מיכל שקועה במחשבות, לא מרוכזת, מתחילה מטלה ועוברת לאחרת. במקום לכעוס על חוסר הארגון והבלגן שנוצר, שאלי אותה מה קורה והאם היא שמה לב למה שקורה אתה. הדיבור ביניכן ישחרר ויפנה אותה לעבודה.
• שחרור רגשות בבטחה: נלמד את הילדים להביע רגשות ברגישות ולא על ידי התנפלות על אדם אחר. שתי המתבגרות מתווכחות מי האחראית לביצוע המשימה ויש ביניהן חילופי התבטאויות קשים. במצב כזה נלמד אותן לומר מה הן מרגישות או רוצות. במקום לומר: את לא עושה כלום ורק מטילה עלי את כל העבודות. אמרי לה: אני גם רוצה לצאת, עבדתי קשה כל היום.

את מדברת הרבה על הרגש, ערב פסח הוא זמן של מעשים. איך זה הולך ביחד?

אי אפשר לעשות בלי להרגיש. כשנרגיש טוב, נפעל טוב יותר. וערב פסח הוא גם הזמן להעלות חוויות, לספר מה היה כשהייתי ילדה, מה היה לי טוב ומה היה לי קשה...

יחד עם זאת, מדגישה אילנית, צריך להיזהר מאד לא להפוך את הרגשות לדרמות אלא להכניס אותם לתוך החיים, לתוך פעילויות היום יום. הם מספיק חזקים בפני עצמם...

וכשנצליח לעבור את ערב פסח מתוך רוגע, נרוויח בכפליים, אנו נושפע מכך גם בחג הפסח עצמו כשנרגיש בו משוחררים, כבני חורין ולא כעבדים ונוכל לחוות את המשמעות האמיתית של חג הפסח מתוך פניות ושמחה אמיתית.

להשחיז את הסכין

בשוק העבדים דאז, עמדו גם מספר חוטבי עצים מצפים לעבודה. בסוף היום הגיע קבלן שהעמיד את כולם למבחן כדי לבדוק מי העובד היעיל ביותר ותפוקת העצים הכרותים שלו לשעה תהיה הגבוהה ביותר. הם החלו כולם בעבודה בזריזות ומהר מאד הקבלן שם עינו על אחד מהם והביא אותו למקום העבודה החדש, יער עבות וגדול. תקופה ארוכה הוכיח העובד החרוץ את עצמו בעבודה, אך לאחר חודשים רבים הבחין הקבלן כי תפוקת העצים הכרותים יורדת. הוא החליט לצאת לשטח, מהבוקר עמד וצפה בעובד המסור אך עד הערב לא הצליח לעלות על מקור הבעיה. הפועל עובד את אותן מספר השעות, לא פורש למנוחה באמצע ולפעמים אף מוסיף שעות עבודה נוספות. תעלומה של ממש... לבסוף החליט הקבלן לפנות לחוטב העצים בעצמו אולי לו תהיה תשובה מניחה את הדעת. תגובת העובד הייתה: אני עובד כל כך קשה עד שאין לי זמן לעצור להשחיז את הסכין...

כמה פעמים אנו מוצאות את עצמנו כמעט קרוסות, כבר מרגישות שחוקות ובכל זאת ממשיכות לעבוד? אז אם גיחכנו למקרא תשובת חוטב העצים, כעת אנו יכולות לצחוק על עצמנו. הבעיה היא שאצלנו העניין הוא איכות חיים ולא רק תפוקת עבודה...

אז באנה נשנה גישה. מהיום מותר וצריך לעצור מדי פעם כדי למלא את המצברים ולהשחיז את הסכין. זה יכול להיות ארוחת ערב משותפת, מחמאה אמתית שמחממת את הלב, תכנון והתאמת ציפיות או כל פעילות אחרת שתזרים בנו אנרגיות להמשך.

אז קדימה, למנוחה... ואח"כ לעבודה.

נערך ע"י אילנית דוויק מנחת הורים ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית [C.B.T]

טל: 054-8457457