עד שבורא עולם מאיר את עיניהם

תמיד הייתי קוראת את סיפורי הישועות של "קופת החסד" בשקיקה, אולם אף פעם לא חשבתי שגם אני אוכל לכתוב לכם על ישועה הפלאית. והנה...

אך לפני ימים ספורים נוכחתי לראות ברחמי הבורא ובישועתו בזכות התרומה ל"קופת החסד"... גננת אני במקצועי זה קרוב ל-10 שנים. אוהבת אני בכל ליבי את הגיל הרך והענוג, את התמימות והטוהר שבעיני הילדות הרכות ואכן  מידי יום אני מודה להשי"ת על שזיכה אותי לחנך בנות ישראל .

במשך השנים הארוכות השקעתי בלי סוף בילדות והשתדלתי לעשות את מלאכתי נאמנה ועשיתי בה חיל ברוך ה'.

עד לשנה האחרונה. הכיתה שקיבלתי בתחילת השנה היתה שובבה בצורה בלתי מקובלת. ריכוז גבוה של ילדות בעלות "טמפרמנט" סוער בנוסף לשתי ילדות השילוב שהצטרפו אלינו. השנה החלה בקשיים מרובים. קשה היה להשליט משמעת ולהרגילן לסדרים. החודשים עברו אט אט. העבודה הייתה רבה ומייגעת. אודה שהיו לי הרבה רגעי ייאוש.אולם ב"ה התגברנו על הכל, והנה, ב"ה עומדות אנו לקראת סיומה של שנה גדושת עמל אך סיפוק עצום בצידה.

התחלנו בעריכת החזרות לקראת מסיבת סוף השנה המסורתית. היתה תכנית עשירה, שירים סוחפים ותנועות קצביות. ואני חשתי את ההתרגשות ביתר שאת.

ימים אחרונים לפני המסיבה. הגן כמרקחה. חצאי תלבושות מפוזרות. העבודה עוד רבה. צריך לסיים את ה"תפאורה", לתפור את התלבושות, לגזור את השירונים, להכין את השי לאימהות... והרשימה עוד ארוכה. מטבע הדברים השמירה והמשמעת קצת רופפים בימים כאלו שאפילו חז"ל העידו שקשים שלהי קייטא.

שעת המשחק מסתימת, אני זונחת את כל הגזירות והסידורים  לטובת ריכוז הצהרים. הבנות מתקבצות לאיטן מפינות הגן. אני סוקרת בעיני את הילדות הנפלאות.רוצה כבר להתחיל אך אויה, " איפה רותי?"  נמלטת הצעקה מפי...

רותי (שם בדוי ) היא הבת השובבה ביותר. מלכת התעלולים של הגן. אם היא איננה פה..  כנראה שהיא עסוקה במשהו.. והמשהו הזה יכול לנוע בין נזק לסכנה של ממש. מותירה אני את הילדות הקשובות ומיד פונה לחיפושים קדחתניים. היא לא בשום פינת משחקים. הסייעת רצה אל החצר. אך שבה בידיים ריקות ובעיניים דאוגות. אני שוב בוחנתאת כל פינות הגן. רותי איננה .

היכן היא יכולה להימצא? לאיפה יכולה להעלם ילדה קטנה בגן לא גדול?

השער... הולמת בי ההכרה. אולי היא הצליחה להגיע אל המנעול הגבוה ופשוט יצאה?

תרחישי אימה עולים בדמיוני המבועת,  יכולה אני כבר לראות את אצבעה המאשימה של אימה... והפיקוח...

הילדות אף הם מגלות סימני בהלה. וההיסטריה חוגגת... ואז ברגעים אילו של אימה לוחשת לי הסייעת "קופת החסד" אה. הפחד המשתק מחליף את מקומו ברוגע ושלווה של אמונה תמימה. נוטלת אני את הקופה שעומדת תדיר על המדף בגן ומרוקנת את כל הכסף שבארנקי אל הקופה.

"ילדות...בזכות הצדקה אנחנו נמצא את רותי בעזרת ה'" אני קוראת בקול נרגש ומתפללת בליבי שתמצא בריאה ושלימה ובמהירות...המילים עדיין על שפתינו והנה...

התקשרו עוד היום ותזכו גם אתם בישועה פרטית
טל 24 שעות: 1800-25-75-75