תגיות נפוצות
למען שילמד בני |
| ( חדשות ומידע - אגודות ואירגונים ) |
 מוטי (שם בדוי) היה בנינו הרביעי. לפניו היו שלושה אחים ואחריו עוד שתי אחיות ואח. מין ילד "סנדוויץ" כזה. ילד צייתן וממושמע. חינני וקצת שקט... מוטי היה שונה ואנו השתדלנו לתמוך בו בדרכו השקטה והמיוחדת. הוא הרגיש טוב עם מקומו אי שם בפינתו הקבועה ומעולם לא ניסה להתמקם באמצע המעגל. הוא עמד לו בצד מחייך את חיוכו הביישני ואינו אומר מילה. מוטי גדל וטיפס לו לאיטו בין כיתות החידר. כישרונות ממוצעים,קצת מהסס וקצת שקט אבל מידותיו המיוחדות וחיוכו הניצחי גורמים לכולם לאהוב אותו ולהיכרך אחריו. לעולם לא אשכח את אסיפת ההורים ההיא. מוטי כבר היה בכיתה ו'. לאחר שהמלמד גמר את ההלל על יחסו החביב, מידותיו ורגישותו. הוא כחכח מעט בגרונו ואמר: "בוודאי שמתם לב לקשיים שמוטי נתקל בהם בלימודי הגמרא" הנהנתי קלות בראשי. אכן מידי שבת כשאנו לומדים יחד אני מבחין בחוסר רהיטות ובקשיי הבנה. מעולם לא היה מוטי בין המבריקים ולכן גם עתה סברתי שאולי החומר קצת קשה, יתכן וההסבר אינו מובן. וכבר כבר תעבור תקופה ומוטי יחזור לענינים. אך לא כך סבר הרבי. הוא טען , לאחר שהתייעץ עם מביני דבר, כי הקשיים של מוטי לא כל כך פשוטים וכי עליו לקבל ובמהירות האפשרית עזרה מקצועית. וכאן הגיש לי המלמד שם של אברך "בעל מקצוע מיוחד במינו שה' יעזור והוא יהיה השליח הטוב לעזור לו. חבל על כל יום שעובר כך" הוסיף. יצאתי מן ה"חידר" בעיניים מעורפלות ובלב כבד. דרכם של ילדי תמיד היתה סוגה בשושנים ב"ה. מעולם לא נתקלנו בצורך לפנות לעזרה. "זהו מוטי שלך. זהו הפקדון היקר שהעניק לך הבורא ברחמיו" מלמלתי לעצמי תוך שאני מחליט נחרצות .יהיה מה שיהיה. אנחנו נתן למוטי את כל התנאים בכדי שיוכל להמשיך ולפרוח ובעזרת ה' לעשות חיל בלימוד התורה. עוד באותו ערב יצרתי קשר עם האברך המדובר כשאנו קובעים שעה ומקום. למחרת, בשעת צהרים שקטה פניתי עם מוטי לחדר צדדי וסיפרתי לו . קראתי לזה "קידום לימודי" "העשרה" ועוד מילים יפות שכאלו. אולם מוטי רק הרים למוליעינים כאובות ואמר : "אבא, מה אני כל כך טיפש שאני חייב מורה פרטי?" "חלילה!" קראתי. "אתה חכם ונבון ורגיש נפש אולם לפעמים יש צורך בעזרה. במיוחד בלימודי הגמרא..." אולם הסברי נפלו על אזנים ערלות. מוטי שאל חרש "גם צ. וח. (אחיו הגדולים) הלכו למורה פרטי כשלמדו גמרא?" לא היה מענה בפי. המשכתי לדבר אל ליבו תוך שאני מפרט את מעלותיו שבאמת היו רבות. הסברתי לו שהעניין זמני ושאף אחד לא ידע מכך. אך בניגוד לאופיו הוא התמיד בסירובו. "אבא, אני אשתדל ללמוד יותר טוב. לא ארד למשחקי אחר הצהרים! אלמד איתך ועם האחים הגדולים..." הוא הפציר בקול מתחנן. "אנא, רק לא מורה פרטי" לא יכולתי לעמוד בתחנוניו ומיהרתי ליצור קשר עם האברך. הוא הקשיב לדברי הכאובים והבהיר לי כי אם הילד לא יבוא ברצונו המלא אזי חבל על כל המאמץ והיגע. מנסיון. אם הילד לא מעונין אין שום תועלת. האברך ניסה אף הוא לשוחח עם מוטי. אולם גם זה לא צלח. ובצער נפרדתי ממנו. מוטי השקיע את כל כוחותיו בלימוד. הוא ישב שעות ארוכות מול הגמרא הפתוחה מנסה להבין. שואל, מברר. מתאמץ מאוד ומתייגע. לעיתים ויתר על משחקים ובילויים כשאר בני גילו עד שהיינו צריכים לשכנעו שירד מעט לשחק. אולם חרף כל המאמצים הלך המצב והחמיר. כולנו נרתמנו לעזרה, אבל לא היה בכך די. הפער בינו לבין בני כיתתו הלך וגדל ולא היה לאל ידינו להושיע. כך עלה מוטי לכיתה ז' ואין כל שינוי ניכר לעין. הוא עדין עומד בסירובו המוחלט. ומאידך הוא מתקרב עוד מעט לישיבה.ועד אז מה יהיה? היה זה ביום בהיר בשלהי אייר. הרהורי נסובו סביב מוטי. זה עתה פגשתי במלמד שלו שדיווחו לא סיפר על התקדמות ולו המזערית ביותר. ללא מחשבה הוצאתי את העלון שציפה בתיבת המכתבים. "גדולי ישראל בתפילת השל"ה" קופת החסד. איך לא חשבתי על כך עד היום?! עוד בטרם הגעתי הביתה ניגשתי אל אחד הגבאים המסורים. שלשלתי לידיו סכום נכבד ובדמעות מסרתי לו את שמו של מוטי לברכה ולהצלחה.גדולי ישראל יזכירו את שמו בתוספת זכות הצדקה ובוודאי ניוושע. ראש חודש סיון. מוטי מסיים מוקדם את לימודיו ומחכה לי בפתח הבניין. "אבא!" הוא לוחש לי חרש "אני יכול שוב לנסות ללמוד עם האברך?" כיום , שנה אחר כך , מוטי מסיים את כיתה ח' בהצלחה רבה. ועוד לפני עונת הרישום לישיבות תרמנו ל"קופת החסד" כדי שזכות הצדקה תמשיך ותעמוד לו בעזרת ה'. התקשרו עוד היום ותזכו גם אתם בישועה פרטית
|